השירות מיועד לכל אדם שברשותו חומר משפטי לתרגום. לרוב הוא אמנם עורך דין, אולם הוא בהחלט יכול להיות גם נוטריון, בעל חברה, משקיע, או כל אדם פרטי שזקוק לתרגום חומר משפטי; אדם המעתיק את מקום מגוריו לחו"ל לצורך עבודה או לימודים, אדם שקיבל ירושה או נכס מחו"ל, אדם התובע גוף או מוסד בחו"ל, או עורך דין המייצג כל אחד מהנ"ל.
בניגוד לתרגום ספרותי, בתרגום משפטי כמעט ואין תרגום שאינו דחוף. עורך הדין (או הלקוח) הינם חוליה אחת בשרשרת ארוכה שמתחילה בלקוח, בעורך דינו, בעורך דינו של הצד השני, בלקוח של הצד השני שמעביר את המסמכים הלאה, או בשרשרת ארוכה בהנהלת חברה שמעבירה את החומר במעלה החוליות בשרשרת. כתוצאה מכך עורך הדין נתון בלחץ של זמן ובלוח זמנים דוחק, קפדני ובלתי מתפשר.
בנוסף לאיכות התרגום, ההיבט החשוב ביותר הוא העמידה בלוח הזמנים. הוא צריך לדעת שיקבל את החומר, מתורגם במלואו, מדויק ואמין, במועד שסוכם. לא תמיד יש ללקוח זמן לעבור על כל התרגום ועליו לדעת שהוא יכול לסמוך על המתרגם שיעשה את העבודה במלוא הרצינות והמקצועיות.
יש בהחלט מקום לשינוי סגנוני או מונח זה או אחר המועדף על הלקוח המשפטי, אולם במידה ולוח הזמנים אינו מאפשר זאת, על הלקוח לדעת ולהיות בטוח שהחומר מתורגם בשפה מקצועית ומשפטית ונאמן למקור, גם אם אין לו זמן לאמץ את הסגנון המועדף עליו מבחינה אישית.
החומר המשפטי המתורגם משמש למטרות שונות, למשל עדכון הלקוח בחו"ל, עדכון הצד השני בהליכים, שימוש בתעודות לקבלה ללימודים או לעבודה, לגיוס משקיעים, מפיצים, או עובדים בחו"ל. לפיכך, התרגום הינו מסמך משפטי מחייב ולכן התרגום חייב להיות מדויק, ותואם את המקור באופן מלא.
נכון שמומלץ, לשם הזהירות, להכניס בכל הסכם מתורגם סעיף שקובע איזו גרסה תגבר במקרה של אי-דיוק או סתירה בין המסמך בשפות השונות, אך אין זה גורע מאחריות המתרגם למנוע טעויות או מקרים כאמור. ואכן, מתוקף כך שהמתרגם עובר ביסודיות על המסמך בעת התרגום, לעתים קרובות יש ביכולתו להאיר את עיני הלקוח לגבי סתירות, חוסר דיוק, או טעויות במקור עצמו, אשר הלקוח לא שם ליבו אליהם והמתרגם, ביסודיותו הבחין בהם. אסור למתרגם לתרגם טעות או סתירה במסמך ללא הסבת תשומת ליבו של הלקוח לעניין. אולם המתרגם לא יכול לעצום עיניו ולומר "זה המקור – אני רק המתרגם".
לעתים קרובות עובר הלקוח המשפטי על התרגום ואומר "זה לא מה שרציתי לומר". יבוא המתרגם ויטען, בצדק, "תרגמתי את מה שכתבת במקור, לא שיניתי דבר" אולם יש להבין כי לעתים, כאשר אדם (אשר מכיר את שפת היעד בצורה סבירה) בוחן מסמך שתורגם, הוא בוחן בשנית את המקור ומבין כי רצה לומר דבר אחר, ולא הבין זאת מהמקור, אלא רק לאחר שראה את תצוגת המסמך בתרגום. הדבר אינו קשור קשר ישיר למתרגם, אשר בהחלט ביצע את עבודתו נאמנה, אולם עליו בהחלט להבין תופעה זו ולאפשר ללקוח לשנות את גרסת המקור ולהגישה לתרגום בשנית (תוך התאמת התשלום המתבקשת) – אולם המטרה של שני הצדדים צריכה להיות הגשת מסמך מתורגם, נאמן למקור, אשר מבטא את מה שרצה הלקוח לומר.
אַילת עשת (הכותבת הינה מתרגמת משפטית ובעלת משרד "נאמן למקור – שירותי תרגום משפטי")